הילד עם הגב הזקוף

לילד עם הגב הזקוף היה גב ממש זקוף. לא כמו של גבר חזק ולא כמו של מורה ליוגה אלא כמו של ילד עם גב זקוף שעושה רושם רציני, למרות שאולי הוא בכלל לא היה ילד רציני, אני לא יודעת, לא הכרתי אותו. אפילו לא ראיתי את הפנים שלו בהתחלה, רק את הגב הקומפקטי שלו שהיה זקוף בתוך סוודר עם מעויינים בכחול ובטורקיז ומעל הסוודר הציץ העורף שלו שהיה כל כך חמוד, עורף שרק לילדים יש עם מין שקע באמצע וצדדים שנראים כמעט שריריים ובלי חוליות צוואר בולטות, עורף כזה שעושה חשק להעביר אצבעות בחלק השקוע וללטף. לא ליטפתי אותו כמובן כי כמו שאמרתי, לא הכרתי את הילד, למרות שנסעתי איתו באוטו שלוש פעמים. בכל הפעמים ישבנו ארבעה במושב האחורי של הרכב - הילד והאח הגדול שלו ואיתי ואני, והילד ישב בקצה של המושב האמצעי ושם את הידיים שלו על המשענות של המושבים הקדמיים שבהם ישבו ההורים שלו, וככה הוא ישב עם הגב הזקוף שלו במשך כל הנסיעה. גם בפעם השלישית שנסענו איתו הוא ישב ככה אבל בפעם הזו הוא כל הזמן נרדם והראש נשמט לו בין הידיים המורמות והעיר אותו, ובהתחלה הוא שמר על הגב שלו זקוף אבל בסוף הוא ויתר ונשען אחורה והעורף החמוד התקפל לו והוא ואח שלו נרדמו על איתי.

כשהוא נרדם יכולתי לראות את הפנים שלו, אבל האמת היא שאני בכלל לא זוכרת אותן כי זה היה ילד עם גב ועורף שגונבים את ההצגה, כאלה שמבטלים את הסקרנות לגלות מי מסתתר בצד השני שלהם. הילד עם הגב הזקוף הוא כנראה היחיד בעולם שאני זוכרת לפי המאחורה שלו. אני זוכרת ממש בבירור את הגב הקטן ואת הסוודר ואת העורף היפה מחזיקים חזק כשהרכב קפץ ואת הראש של הילד מופנה קדימה אל דרך העפר שמובילה לסארי צ'לק, שזה בעצם גן העדן הקירגיזי או פשוט גן עדן עלי אדמות. נסענו לשם אנחנו כי רצינו לטייל והם כי אבא של הילד עבד שם. הפרעתי עכשיו לאיתי באמצע צפייה במשהו כדי לשאול אותו אם הוא זוכר מה עשה האבא של הילד עם הגב הזקוף, והוא חייך ואמר לי לשחרר ולהמציא, אבל אי אפשר, כי אם אמציא את העבודה של האבא אז מה יהיה על האמיתיות הכל כך אמיתית של הגב והעורף של הילד? בכל אופן, נדמה לי שהאבא עבד בבנייה או שיפוצים. היה שם מבנה גדול בכניסה לשמורה והגיעו לשם הרבה גברים קירגיזים והיו אנשים שארגנו להם על האש, אז אולי בעצם זה מה שהאבא עשה. בינתיים הילד עם הגב ואמא שלו ואח שלו חיכו לאבא, אולי גם הם עזרו בעבודה ואולי הם שיחקו להם, ואולי הילד ישב שם כמו ברכב, זקוף ונשען קדימה ומסתכל. אני לא יודעת כי אנחנו בינתיים טיילנו בגן עדן של אגמים וציפורים ופרפרים וצמחייה ירוקה ופרחים בכל הצבעים, וקבענו שהמשפחה תאסוף אותנו בשעה מסוימת ונחזור איתם לכפר ארקיט. ביום הראשון הקביעה הזו לא הצליחה ובסוף לקחנו טרמפ עם איזה ג'יפ יוקרתי שהיו בו גבר שנהג וגבר שדיבר אנגלית, ודיברנו על כלמיני דברים שהיו מעניינים אבל אני לא זוכרת אותם, כי אני זוכרת רק דברים חשובים כמו גב זקוף או כמו את הקורוט שהאיש הזה נתן לי לטעום. איתי חשב שזה דוחה ואני עפתי על זה כי קורוט זה כמו לָבָּנֶה רק הרבה יותר מרוכז והרבה יותר מלוח, כלומר זה לרכז את אחד המאכלים הכי טעימים שיש ומה רע בזה? ביום השני הקביעה כן הצליחה והמשפחה הקירגיזית אספה אותנו איפשהו על דרך העפר שבין סארי צ'לק לבין ארקיט. ביום השני גם היינו מאושרים במיוחד כי הייתה שמש וטבלנו עירומים באגם קפוא ושקענו בבוץ והיינו צריכים לחלוץ נעליים ולהוריד מכנסיים ולחצות אגם קטן כי התחכמנו עם הדרך. ואז נכנסנו לאוטו ושם חיכה הילד עם הסוודר שלו, והצטופפנו איתו ועם אח שלו והוא נשען קדימה וזקף את הגב שלו והראה לי את העורף ועשה אותי אפילו יותר מאושרת, ואז, כמו שסיפרתי, הוא התחיל להתעפץ ובסוף נרדם. אני לא יודעת איך גב יכול להיות קשור לאושר אבל עובדה. וגם כשאשכח הרבה שיחות מעניינות ופרצופים יפים ואגמים קרים עם קרקעית בוצית, את הגב הזה הנוגע ללב עם הסוודר ועם העורף אני אזכור בדיוק.