חואשאן Huashan/ 

יש דרכים שונות לטייל אל ועל ההר - לעשות טיול יום משי'אן, לעלות ברכבל, לרדת ברכבל, לעשות את כל זה ברגל, לישון על ההר ועוד ועוד. האופציה המומלצת בעיני, שגם מאפשרת ליהנות מהיופי המטריף שמתגלה מהפסגה וגם לא יוצאת יקרה מדי (מכיוון שלינה על ההר היא יקרה מאוד), היא כזו: לנסוע בערב משי'אן לעיירה Huashan (רכבת מהירה מתחנת הרכבת הצפונית של שיאן, 30-40 דקות נסיעה, 55 יואן לאדם), לישון שם באחד ההוסטלים (הזולים!) שקרובים לתחילת המסלול (אנחנו ישנו ב-Gehui Hotel אבל בטח הכל די דומה), ועל הבוקר (מוקדם!) להתחיל לטפס על ההר.

כדאי להביא אוכל ומים משי'אן או מהעיירה שלמרגלות ההר כי על ההר אמנם יש חנויות אבל הכל יקר. כניסה לפארק עלתה לנו 90 יואן לאדם אחרי שקיבלנו הנחת סטודנט של 50%.

הטיפוס לפסגה הצפונית (הנמוכה מבין פסגות ההר) לקח לנו 4-4.5 שעות בהליכה ממש רגועה- כלומר בקצב איטי, רגוע זה לא, כי יש שם טיפוס רציני מאוד. משם מומלץ להמשיך לטפס לשאר הפסגות, שהן די קרובות אחת לשנייה. אנחנו עלינו לכל הפסגות- המזרחית, הדרומית ולבסוף המערבית, אליה הגענו לשקיעה (בסביבות 17:30 בתחילת נובמבר, זה משתנה לפי העונה כמובן), כולל עצירות מנוחה, אוכל וכו'. זה באמת אחד הימים הטובים והמספקים שהיו לנו בטיול, ואני חושבת שזה הרבה בזכות זה שטיפסנו ברגל! הטיפוס אמנם מעייף וכולל גם טיפוסים במדרגות ועם חבלים, אבל זה לא משהו מסובך טכנית (גם ילדים וזקנים סינים עושים את זה!) ובעיני זו חוויה ממש כיפית שמאפשרת באמת לחוות את ההר. 

ירדנו ברכבל האחרון (125 יואן לאדם אחרי שקיבלנו בקושי הנחת סטודנט של 10%). כבר היה חשוך אז לא ראינו את הנוף אבל זה חתיכת רכבל והנסיעה בו ממש מגניבה. משם לקחנו אוטובוס לעיירה (40 יואן לאדם- אין הנחה), לוקח כ-45 דקות. משם לקחנו מונית לתחנת רכבת וחזרנו באותו ערב לשי'אן, עייפים אך ממש ממש מרוצים!